מערכת מקושרת

אנו חיים במערכת שבה כולנו קשורים ומקושרים זה לזה וההשפעות ההדדיות ביננו לטוב או לרע מתבטאות בכל המישורים בחיינו, אם כפרט יחיד בכלל כולו או ככל המשפיע על היחיד. אנו משפיעים על האחר לא רק במעשים בפועל, בהתנהגות שלנו זה כלפי זה, פעולות שאנו יכולים לראות ולחוש על בשרנו, אלא גם במחשבות שלנו אנו משפיעים בדיוק אותו דבר למרות שאין אנו רואים או יכולים למדוד באיזה כלי מדידה את המחשבות שלנו. אנו חושבים על האחרים באופן קבוע ואפילו לא תמיד במודעות. כשאנו חושבים על האחר מחשבות רעות זה נקרא עין הרע, האמת זה המצב הקבוע שלנו אפשר לומר שזו ברירת המחדל שלנו, כי בהיותנו ייצור אגואיסט שחושב רק לטובת עצמו בלבד באופן אוטומטי כשאני חושב על מישהו אחר אני בהכרח רוצה להרע לו כי לא יעזרו כל התירוצים יפי הנפש שלנו. אנו קודם כול חושבים על עצמנו, וכשמישהו אחר נכנס לתמונה שלנו הוא בעצם מפריע לי ולוקח ממני חלק שיכל להיות גם שלי, למרות שבאופן מודע אנו לא עושים את החישוב כל פעם בראשנו, הוא כבר טבוע בנו מלידתנו. גם אם אני עושה משהו כביכול טוב לאחר אני בעצם בבסיס מנצל אותו לטובתי. הכי טוב היה אם היינו מבינים שבגלל אותה מערכת אינטגראלית שבה כולנו בעצם בסירה אחת, היה צריך להיות לנו מובן שאנו אמורים לעזור זה לזה ולחשוב מחשבות טובות אחד על השני כי בעצם כל מה שאני אעשה למען האחר בסופו של דבר יחזור אלי פי כמה, הרי אם אני אחשוב טוב על החברים שלי כמו שאומרים בארגון קבלה לעם, אני כיחיד חושב על כמה אנשים טוב, אני אקבל בחזרה מכולם מחשבות והשפעה טובה מהם. הטבע האגואיסטי שלנו לא יכול לחיות בשלום עם ההבחנה הזו למרות שבשכלנו אנו מבינים עד כמה זה הגיוני, אנו לא מצליחים להתעלות ולשכנע את עצמנו שכדאי לנו לאהוב את הזולת ולעשות כל שביכולתנו שיהיה לו כל טוב כמו שהיינו רוצים לילדינו האהובים. ישנה סתירה בתוכנו שהאדם מולנו הוא בעצם האויב שלנו. ההתנגשות והאמת הזו שאני שאני קשור ותלוי באחרים במאה אחוז לבין שאני לא מתייחס לזה שאני מחובר לאחרים וניזון מאותה המערכת, אלא מתייחס לכולם כאילו שאני תלוי רק בעצמי. התפיסה שלנו כלפי העולם שבו אנו נמצאים היא לא נכונה.