נוף זוגי

כמה מופלא הטבע, הכול מושלם, מותאם ומשלים זה את זה. לא פלא שכשאנו מביטים על נופים רחוקים באופק או מטיילים ביער פראי, הדעת לא מצליחה להכיל את היופי וההרמוניה. החושים שלנו חושפים את חולשתם, לעומת עוצמות הפליאה שהבריאה פורסת לרגלינו. מול יראת הטבע אנו מתגמדים, וכל הגאווה האנושית נשטפת כלא הייתה. אז ברור לנו כמה קטנים וחסרים אונים אנחנו. כשחושבים על גוף האדם, אם לא היינו מתעללים בו ללא הרף, מרעילים ומזניחים אותו, אם היינו שומרים עליו, יכולנו ליהנות ממנו כמו מהנופים המושלמים.

החיים שלנו כאן על פני כדור הארץ, מה מטרתם ומשמעותם? לפעמים הדברים נראים לא הגיוניים, למשל זוגיות, הרי בטבע הכול משלים זה את זה, ואנחנו אמורים גם לחיות בהרמוניה בזוגיות, הרי גם אנחנו חלק מהטבע, אז מה השתבש אצלנו? מה אנחנו מפספסים? איפה אנחנו טועים?

 האדם קיבל מתנה, היכולת להבין ולהשכיל, להיות בעל מוסר ולהיות אחראי על מעשיו ולאן הגענו? בכל שנות האבולוציה של האנושות התפתחנו, והיום הגענו לשלב מיוחד בהתפתחותנו כי נראה שאנו בפני מהפכה ממש. כל מה שניסינו עד כה, בעצם מביא אותנו להשמדה עצמית, אלא אם כן נעשה חישוב מסלול מחדש ונבין שהאדם הוא היצור אולי הכי מפותח בכל ממלכת החי אך לא מממש את תפקידו. בכל מקום שהאדם מגיע אליו, מיד נוצר הרס והפרה מוחלטת באיזון העדין הכללי. כך גם הגענו לחוסר איזון מוחלט במערכות היחסים הזוגיות ביננו.

אנחנו מרגישים בשנים האחרונות התפוררות הדרגתית של כל מוסד הנישואין ומערכות זוגיות בכלל. האדם קיבל מתנה נוספת או שמא קללה בשם אגו, הכול הוא רוצה לעצמו וכמה שיותר – יותר טוב. פתאום בזוגיות אנו אמורים לחלוק את חיינו עם עוד אדם כמוני, שגם רוצה הכול לעצמו. חוסר היכולת שלנו לחשוב לטובת הזולת מכניסה את הזוגיות לאתגרים בלתי אפשריים, ולא פלא שהיום צעירים לא רוצים להתחתן או בכלל לקחת אחריות על חייהם. היום יותר מתמיד אנו מבינים שהאדם יאלץ לחשוב על האחר למורת רוחו ונגד רצונו, נצטרך להבין שאין יותר מקום לאינדיבידואל. האנושות התעגלה למערכת אינטגרלית וכל העולם הפך לכפר קטן וכך גם הזוגיות. אם נרצה להצליח בקשר ביננו נצטרך להצטרף לזרימה ההרמונית של הטבע, ולבנות זוגיות שבה בני הזוג משלימים אחד את השני בהרמוניה, כמו הנופים היפים של הטבע.