איך בקשת סליחה בערב יום כיפור, תבטיח לנו שנה טובה?

כולנו גדלנו עם הידיעה שמקורה בזרם דתי יותר מחמיר או פחות, שיום כיפור הוא היום המשמעותי ביותר בשנה לחיים שלנו, כי בו נגזר גורלנו לשנה הקרובה; לידיעה הזו התקשרו מיני מצוות ומנהגים שכולם כאחד, מטרתם להביא לכך שגורלנו ייטה לכיוון הטוב. בנוסף לתפילות השייכות לאותו יום, מדובר על מצוות ומנהגים הקשורים לימים נוספים בשנה כמו ט' באב, ועוד. מצווה אחת, אופיינית ליום זה בלבד – בקשת סליחה של כל יהודי מזולתו, היינו סליחות.
המצווה הזו מסתמכת על הכתוב במשנה במסכת יומא, "עברות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו". השאלה, מה טיבעה ומהותה של אותה בקשת סליחה? ואם להיות קונקרטים יותר, כיצד בקשת הסליחה "עושה את העבודה"? האם מטרתה להקל על סיבלו של זה שנפגע? או,
האם בקשת הסליחה אכן מכפרת לאדם הפוגע בזולתו – על העוול שעשה? האם הפגיעה נמחקת על ידי בקשת סליחה?
אם כך הם פני הדברים, יוצא שכל אחד יכול לפגוע כל הזמן וללא הבחנה בכל הסובבים אותו, כל עוד הוא מבקש מהם סליחה בערב יום כיפור? ונכון לעידן הדיגיטלי דהיום, מספיק אולי שיבקש את סליחתם בוואטסאפ, ובכך יקיים את מצוות בקשת הסליחה מכל מי שפגע בו במשך השנה? לי זה נשמע קצת ילדותי, אפילו די הזוי. במיוחד מאחר והפגיעה בשני לא ממש מתפוגגת כאשר אני חושבת רק על עצמי בבקשת הסליחה.
ניסיתי להבין מתוך קריאה במקורות היהודים מה המטרה והמשמעות של בקשת הסליחה, לשם מה נוצרה המצווה הזאת, ומה הכוונה שמסתתרת מאחוריה. להפתעתי, גיליתי שיש בבקשת סליחה הרבה מעבר לצורך "לנקות" את את עצמי; מדובר כאן על חרטה פנימית על כך שחשבתי רק על עצמי בקשר שלי עם הזולת, התעלמתי ממנו ומצרכיו, וכמו שאומרים – לא ראיתי אותו ממטר. ראיתי רק את צרכיי ורצונותי שלי, ולא היססתי למלא אותם גם כאשר
פגעתי בכך בזולתי.