בית הקברות שלחוף כנרת

בביקורי בבית הקברות שלחוף כנרת התרגשתי במיוחד ליד קברה של רחל המשוררת. הייתי עדיין נערה הטועמת את מגוון הז'אנרים הספרותיים. לבית הקברות של קבוצת כנרת ושל המושבה כנרת הגעתי בטיול כיתתי. בית הקברות השוכן לחוף הכנרת, היה בית קברות לא שגרתי, כאילו מישהו צייר את המקום היפה ביותר עלי אדמות כדי להשכין בו לעד את מתיו. נוף פסטורלי, המיית גלי כנרת, בריזת ערב נעימה, ערבוב של כחול הים ו וירוק העצים מעל. הרגשתי שמקום כזה יאה למי שהקדיש את חייו להקים בעבורנו מדינה. 

ביקור בקבר רחל המשוררת

הסיור בין מצבות האבן הפשוטות, ההקשבה לפועלם של האנשים החשובים הטמונים מתחת לאבן לא משכה את אוזני כל כך, מבטי נמשך שוב ושוב לכחול הכנרת שהייתה בשעתה הרגועה, לציפורים שחגו מעל ומידי פעם צללו לשלות דג מאכל. מעבר להודיה לאישים המפורסמים עליה סופר בטיול הכיתתי הנ"ל, כהרגלי השתעממתי משמות, מתאריכים, ממה שנקרא היסטוריה ואפילו אם היא של העם שלי. לא אהבתי לשמוע את סיפורי הפתוס של הדור ההוא, אהבתי לשמוע על הסיפורים הקטנים, אלה שכאילו הונחו בצד.  את הסיפורים שנגעו ברגישות של האנשים, באפיזודות קטנות המשקפות את היחסים הרגישים כלפי אנשים.

את הנפש הרגישה והמיוסרת מצאתי מול קברה של רחל המשוררת. כמעשה קסם נשלף ספר  שירתה ואני התמסרתי לקריאה של השיר שכתבה "ואולי". הרגשתי איך כל משפט כאילו נטמע בלב ובנשמה, תהיתי יחד אתה וסקרן אותי לדעת האם בעת מחלתה באמת חוותה את ההרגשה שאולי לא היו הדברים מעולם. שאולי מעולם היא לא השכימה עם שחר לגן לעבדו בזיעת אפה. חוויתי את השמחה בידיעה שזה חלום שהספיקה להגשים לפני שחלתה. המשכתי להתפעם מהתמונה של "ימים ארוכים ויוקדים של קציר במרומי עגלה עמוסת אלומות". בדמיוני הצלחתי לשמוע אותה נותנת קולה בשיר. בסוף הבית האחרון של השיר נשארתי גם אני עם השאלה: "הוי כנרת שלי ההיית או חלמתי חלום?" 

אפקט הפרפר

אפקט הפרפר זהו מונח הקשור לתורת הכאוס. טבע אותו אדוארד נורטון לורנץ, מטאורולוג ומתמטיקאי אמריקאי, מחלוצי תורת הכאוס. בעקרון מה שהביטוי הזה אומר הוא ששינויים קטנים בתחילת המערכת עלולים לגרום לשינויים גדולים בסופה או כמו שלורנץ אמר זאת יפה: "האם נפנוף כנפי פרפר בברזיל עשוי לגרום לטורנדו בטקסס?"

האם נפנוף כנפי פרפר בברזיל עשוי לגרום לטורנדו בטקסס?

כפי שאנחנו יודעים, כדור הארץ הפך בעשורים האחרונים לכפר גלובאלי קטן. הכל מקושר, הכל מחובר. ניתן להגיע לכל מקום בטווח של שעות, לתקשר אחד עם השני בטווח של שניות. הכל בהישג יד או קליק בעכבר. מצד אחד זהו יתרון מאוד גדול. החיבור הזה הפך אותנו למערכת אחת – אורגניזם ענק חי ובועט. מצד שני, כמו שלכל מטבע יש שני צדדים, גם כאן ישנם כמה באגים במערכת. המשמעות של העניין הוא שאירועים קטנים שקורים בצד השני של העולם יכולים לגרום לאסונות גדולים בצד השני. 

מחקר חדש שפורסם ב-NATURE מראה כי איכרים בהודו החלו לאמץ שיטות השקיה יעילות מה שגורם להפחתה בכמות המים המתאדים מהשדות. עקב כך, מתארכת תקופת הבצורת באזור מזרח אפריקה. מה שאומר שככל שהחקלאים בהודו עוברים לחקלאות יעילה יותר כך סובלים הרועים והחקלאים באפריקה.

אבל למה ללכת רחוק עד אפריקה? אפשר בהחלט לשכתב את המשפט של לורנץ שיתאים לימינו אנו – האם נפנוף כנפי העטלף בסין יגרום למגיפה קטלנית בכל העולם? אז זהו, שכן. אומנם לא הוכיחו שuוירוס הקורונה אכן הגיע מעטלף אבל אנחנו בהחלט יודעים שהוא פרץ בסין, מקום מרוחק מאוד מאיתנו, ועדיין ההשפעה שלו עלינו (ועל שאר העולם) הייתה הרת אסון. 

מה שמחזיר אותי שוב למערכת הענקית הזו שנקראת "אנושות". אנחנו כולנו קשורים זה לזה. כמו הרבה תאים בגוף אחד. בין אם נרצה בכך או לא. כל מעשה שלנו משפיע על האחר. וכמו שכל האברים בגוף פועלים ביחד, בהרמוניה, בסינרגיה מושלמת, כל אחד ותפקידו הוא למען המכונה המופלאה הזו שנקראת גוף האדם כך גם האנושות צריכה להתנהג. הרי לא יעלה על הדעת שרגל שמאל תחליט שהיא יותר חשובה מרגל ימין, או שאוזן אחת תצא למלחמה עם האוזן בחצי הראש השני. יש מחלות שבהן הגוף תוקף את עצמו וכולנו יודעים איך זה נגמר. אין איבר יותר חשוב מהשני. כולם שווים, כולם חשובים. ביום שנעריך את כל אברי הבריאה הגוף שלנו יפסיק לחלות.